הכסף נכנס ויוצא, אבל אין תמונה.
ואין תחושה של שליטה.

ובעיניי אני עושה עוד מאותו דבר. התוכן משתנה, הצורה נשארת.

לפני כמה שנים עברנו בעצמנו תהליך ליווי לחוסן כלכלי. משהו מזה נשאר איתי - אבל הייתי עמוק בעשייה אחרת, ולא היה לי מקום בשביל זה.

אחרי שנה וחצי של מלחמה, החטופים עוד שם והכול נראה שחור, נסענו לחו"ל. נסענו כדי לעצור, לנשום, ולמצוא את עצמנו מחדש. ושם זה חזר אליי.

את המציאות אני לא יכולה לשנות. לא לשחרר את החטופים, ולא את המצב במדינה. אבל את ההתנהלות שלי - כן. ואת הדרך שבה אני מוצאת את המקום שלי מחדש. מגלה מחדש שיש לי עוד חלומות - אז צריך למצוא את הדרך להגשים אותם.

וזה מה שהתכנון הכלכלי עושה. הוא עוצר את המרוץ ומחזיר את השאלה: מה אני רוצה. איפה אני רוצה להיות בעוד שנה, בעוד חמש, בעוד עשר. ורק אחר כך - מה צריך כדי שזה יקרה.

לחזור לחלום, ולהבין שיש דברים שכן בשליטה שלי. ואת זה רציתי להעביר הלאה.